<h1>הרוקח סימן תנ"ד</h1>
<h2>דף עו:</h2>
ריחא לאו מילתא היא. בפסחים בפרק כיצד צולין בשר נבילה שצלאו עם בשר שחוטה אע"ג דרב אסר הלכה כלוי בגדי ודבר אחר ובע"ז בפ' השוכר (דף ס"ו) גבי בת תיהא רבא אמר ריחא לאו מילתא, הילכך מליאתא של בשר ומליאתא של גבינה אם נאפו יחד ולא נגעו זה בזה מותרין. אבל ר"ת פסק כרב ריחא מילתא היא ואומר בקטורת כולי עלמא לא פליגי ריחא מילתא שעומדת להריח בפ' ב' דפסחים (דף כ"ה) הנאה הבאה לאדם בעל כרחו אפי' לא איפשר קאסר רבא וחבית פתוחה ופת חמה דמי לקטורת, ובבת תיהא דשרי רבא דאינו מתכוין כי אם לדבוק היא מותר. אבל רבותינו מודים ריחא לאו מילתא הוא כי אם בדבר העשוי להריח, כמו בפ' א' דע"ז (דף י"ב) גבי מעוטרת בוורד והדס ובפ' לולב הגזול גבי הדס של מצוה ובקטורת ובפ' כל שעה בפסחים, אבל יין אין עיקרו לריח. וכן פסק רבי' שלמה ור"ח וה"ג דריחא לאו מילתא היא. ועוד נראה לי אפי' למאן דאסר היינו בתנורים קטנים שלהם אבל בשלנו הגדולים והריח מתפשט בכל מקום רק שלא יגעו מליאתא של בשר למליאתא של גבינה מותר אם נאפו יחד בדיעבד מדקאמר שצלאו ואפאו. קבלתי ממורי ורבי רבי' י"בק משפירא זצ"ל אפי' אביי דאסר בבת תיהא שמכוין להריח בבדיקתו, וממילא גופו ריח אסור דהוי כפת שנאפה בתנור שהוסק בשמן של תרומה וכפת שנאפה עם צלי שאסור לאכול בכותח ובביניתא ששואב הריח. ודמי בזבחים בפרק דם חטאת (דף צ"ד) בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי וכל שכן רך נוח לקלוט הריח, אבל שחוטה ונבילה אין כח בנבילה לפעפע בשחוטה שהשחוטה טרודה להוציא שלה מתנור שפיו למעלה. ורבא דשרי אפי' ביין ולא דמי לבלוע בזבחים דאותה בליעה מפעפעת אבל ריח בלא בליעה לא. והא דאמרי' פת שנאפה עם הצלי וביניתא לאו משום ריחא ממשות בעין. אבל שחוטה ונבילה נותן לב להרחיק זה מזה מפני המגע. נראה דאביי ורבא ולוי ושמואל סבירא להו דריחא לאו מילתא היא דרבא סבירא ליה בת תיהא הבודק יין בריחו אינו כפת חמה ושפודים דאסר רבי יוסי בירושלמי דתרומות מהו לצלות שני שפודים אחד של בשר שחוטה ואחד של נבילה בתנור אחד ר' ירמיה בשם רב אמר אסור ושמואל אמר מותר מתני' פליגא על רב אין צולין שני פסחים כאחד בתנור מפני תערובת הא לא מפני תערובת לא. הרי לפי הירושלמי משמע לכתחילה, והא דאמר שצלאו להודיעך כחו דרב. וכן רבי י"בא מתיר לכתחילה כלוי, מדאתותב אין צולין שני פסחים כאחד אי לאסור לכתחילה דילמא לעולם בתערובות טעמייכו אלא מדינא לכתחילה אסור, אלא מדלא משני הכי ש"מ אפילו לכתחילה שרי לוי, וכן רבא שרי לכתחילה דבת תיהא ריחא לאו מילתא היא. ובפסחים בפ' כל שעה קטרת דעיקרו לריח ריחא מילתא היא כמו המפטם את הקטרת. בשר נבילה שמן אע"ג דלא עביד לריחא אם מכוין לריחו ונהנה אסור, אבל לאכול בשר שחוטה הצלוי עמו מותר, דלא אסרי' בנתינת טעם דאנן קיימינן כלוי דמתיר כי כן פסקו הגאונים.
